רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר שְׁמַעְתְּתָא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּישֵּׂאת לְכֹהֵן. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אוֹכֶלֶת בִּתְּרוּמָה וְאֵינָהּ אוֹכֶלֶת בְּחָזֶה וְשׁוֹק. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. כַּמָּה קוּלֵּי חוֹמְרִין בַּדָּבָר. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי חֲנִינָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. מַהוּ כַּמָּה קוּלֵּי חוֹמְרִין בַּדָּבָר. אָמַר לֵיהּ. פְּתַח פִּיךָ וְקַבֵּל. אָמַר רִבִּי מָנָא. מְגָחֵיךְ הֲוָה עִימֵּיהּ. אָמַר רִבִּי אָבִין. מִילָּה הֲוָה אָמַר לֵיהּ. מַה אִם תְּרוּמָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְיִשְׂרָאֵל בְּכָל מָקוֹם הֲרֵי הִיא אוֹכֶלֶת. חָזֶה וְשׁוֹק שֶּׁהֵן רְאוּיִן לְיִשְׂרָאֵל בְּכָל מָקוֹם אֵינוֹ דִין שֶׁתֹּאכַל. רְאוּיִין הָיוּ לְיִשְׂרָאֵל. וּכְשֶׁנִּתְחַייְבוּ נִיטְּלוּ מֵהֶן וְנִיתְּנוּ לַכֹּהֲנִים. יָכוֹל כְּשֵׁם שֶׁנִּתְחַייְבוּ וְנִיטְּלוּ מֵהֶן וְנִיתְּנוּ לַכֹּהֲנִים כָּךְ אִם יִזְכּוּ יַחְזְרוּ לָהֶן. תַּלמוּד לוֹמַר וַאֶתֵּן אוֹתָם לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וּלְבָנָיו לְחֹק עוֹלָם. מַה מַתָּנָה אֵינָהּ חוֹזֶרֶת אַף אֵילּוּ אֵינָן חוֹזְרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר שמעתתא. הך פלוגתא דלעיל על בת ישראל לכהן דאיפליגו בה הכי:
הלכה: סְרִיס חַמָּה כֹּהֵן כול'. תַּנֵּי. מַאֲכִילָהּ בְּחָזֶה וְשׁוֹק. רִבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר. אוֹכֶלֶת בִּתְּרוּמָה וְאֵינָהּ אוֹכֶלֶת בְּחָזֶה וְשׁוֹק. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. כַּמָּה קוּלֵּי חוֹמְרִין בַּדָּבָר. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי חֲנִינָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. מַהוּ כַּמָּה קוּלֵּי חוֹמְרִין בַּדָּבָר. אָמַר לֵיהּ. פְּתַח פִּיךָ וְקַבֵּל. אָמַר רִבִּי מָנָא. מְגָחֵךְ הֲוָה עִימֵּיהּ. אָמַר רִבִּי אָבוּן. מִילָּה אָמַר לֵיהּ. מַה אִם תְּרוּמָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לְיִשְׂרָאֵל בְּכָל מָקוֹם הֲרֵי הִיא אוֹכֶלֶת. חָזֶה וְשׁוֹק שֶׁהֵן רְאוּיִן לְיִשְׂרָאֵל בְּכָל מָקוֹם אֵינוֹ דִין שֶׁתֹּאכַל. רְאוּיִן הָיוּ לְיִשְׂרָאֵל וּכְשֶׁנִּתְחַייְבוּ נִיטְּלוּ מֵהֶן וְנִיתְּנוּ לַכֹּהֲנִים. יָכוֹל כְּשֵׁם שֶׁנִּתְחַייְבוּ וְנִיטְּלוּ מֵהֶן וְנִיתְּנוּ לַכֹּהֲנִים 50b כָּךְ אִם יִזְכּוּ יַחֲזִירוּ לָהֶן. תַּלמוּד לוֹמַר וַאֶתֵּן אוֹתָם לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו לְחֹק עוֹלָם. מַה מַתָּנָה אֵינָהּ חוֹזֶרֶת אַף אֵילּוּ אֵינָן חוֹזְרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' תני מאכילה בחזה ושוק. אאנדרוגינס קאי וכן היא פלוגת' בבבלי אלא דמפיך שם דר''י לדר''ל:
כמה קולי חומרין בדבר. כדמפרש לקמיה דק''ו הוא דאוכל בחזה ושוק:
פתח חיכך. פתח פיך וקבל הק''ו:
מגחך. מצחק עמו דרך שחוק וכי משיבין כן:
מיל' אמר לי'. שאמר לו הדבר להבין מעצמו הק''ו:
שאינה ראויה לישראל בכ''מ. כלו' דלא מצינו שם תרומה שהיא ראוי' לישראל:
חזה ושוק שהן ראוין לישראל בכ''מ. כלו' אע''ג דחזה ושוק של קדשים לכהנים הן מ''מ מצינו שם חזה ושוק דהיינו בחולין דאין חזה ושוק נוהג בהן כדאמר בפ' הזרוע וראוי' לישראל הן אינו דין שתאכל בחזה ושוק:
יכול כו'. אסוקי מילתא היא ולא קאי אדלעיל:
ודחי לה הש''ס ראוי' היו לישראל כו'. כלו' דהיכי קרית לה ראוי' לישראל דגזה''כ בקדשים הוא דניתני' לכהנים ולא שייך לומר ראוי' לישראל הואיל ובחולין אוכלין דשאני חולין דאין נוהג בהן:
וְאֵין חֲלוּקִין עַל דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. מִן דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי הִילָא. מְייַבְּמִין אֶת אִשְׁתּוֹ. הָדָא אָֽמְרָה אֵין חֲלוּקִין עַל דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. קִידֵּשׁ אֵינָן חוֹשְׁשִׁין לְקִידּוּשָׁיו. נִתְקַדֵּשּׁ חוֹשְׁשִׁין לְקִידּוּשָׁיו. נִבְעַל נִפְסַל מִן הַתְּרוּמָה כַנָּשִׁים. וְקַשְׁיָא. רִבִּי נִיחָא בַּר רִבִּי סָבָא רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רַב הַמְנוּנָא. אֲפִילוּ מִין בְּמִינוֹ כָּל שֶׁהוּא. וְקַשְׁיָא. אִם זָכָר הוּא. אֵין זָכָר פּוֹסֵל זָכָר. אִם נְקֵיבָה הִיא. אֵין נְקֵיבָה פוֹסֶלֶת נְקֵיבָה. צַד זַכְרוּתוֹ שֶׁלָּזֶה פוֹסֶלֶת צָד נְקֵיבָתוֹ שֶׁלָּזֶה. מַאֲכִיל אֶת נָשָׁיו וְאֵינוֹ מַאֲכִיל אֶת עֲבָדָיו. מַאֲכִיל אֶת נָשָׁיו מִכֹּחַ זַכְרוּתוֹ. וְאֵינוֹ מַאֲכִיל אֶת עֲבָדָיו מִכֹּחַ זֶה וָזֶה. נִתְחַלֵּל צָד נְקֵיבָה שֶׁבּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
וקשיא. על זה דהיאך מצינו שהו' נפסל במינו דהא מספקא לן אם זכר אם נקבה הוא וממ''נ אם זכר הוא אין זכר כו' ולא שייך לפסול והא ליכא למימר דמספקי בבועל לזכר ובנבעל לנקבה דהרי כולם ממין אחד הן:
ומשני צד זכרותו כו'. כלומר דמיירי שבא עליו דרך נקבות ולא בצד זכרות וזהו כל שהוא דאמר רב המנונא דאין הכוונה שיפסול אותו בכל ענין אלא בצד נקבות לבד דכיון שזה בועל כזכר וזה נבעל כנקבה ראוי הוא לפסול מן התרומה וכן דעת הרמב''ם ז''ל פ''ז מהל' תרומות הלכה י''ו וכמ''ש הכ''מ בשם הר''י קורקוס ז''ל:
מאכיל את נשיו. אאנדרוגינס שנבעל לפסול קאי וכדמפרש ואזיל:
מאכיל את נשיו מכח זכרותו ואינו מאכיל את עבדיו מכח זה וזה. מכח שיש לו ג''כ צד נקיבות ונתחלל צד הנקבות שבו כדאמרן וחללה אין מאכל' עבדי' בתרומה:
וקשיא ל''ג הכא עד לקמן:
רבי ניחא ברבי סבא אומר בשם ר''י כו' אפילו מין במינו כל שהוא. כלומר אפילו נבעל למינו שהבועל ג''כ אנדרוגינס ואפי' כל שהוא בין שנבעל דרך זכרות או דרך נקבות נפסל:
נפסל מן התרומה כנשים. שהן נפסלות בנבעלו לפסול להן:
נבעל. שנבעל אנדרוגינס לפסול:
קידש. אנדרוגינס את האשה אין חוששין לקידושיו דמספקינן ליה טפי בנקבה ולפיכך אם נתקדש חוששין לקידושין:
הדא אמרה חלוקין על דברי ר' יודה גרסינן. דהא לדידיה סריס אדם חולץ וחולצין לאשתו וכן משמע מהבבלי דאין הל' כרבי יודה:
ופשיט ליה מן מה דאמר רבי יוסי דמייבמין את אשתו. ש''מ דדיני' כסריס אדם הוא וכדר''ע:
ואין חילוקין על דברי רבי יודה. לשון בעיא היא אם החכמים אינן חלוקין על דברי ר''י במתני' דאמר טומטום שנקרע ונמצא זכר לא יחלוץ:
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וּבִלְבַד מִמְּקוֹם זַכְרוּת. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אֲפִילוּ מִמְּקוֹם נְקֵיבָה. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. חָזַר בָּהּ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִן הָדֵין קִרְייָא וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה. אֶת שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי מִשְׁכָּבוֹת כְּאִשָּׁה. וְאֵי זֶה זֶה. זֶה אַנדְּרוֹגִינוֹס. אָמַר רִבִּי. בִּיקַּשְׁתִּי וְלֹא מָצָאתִי דִבְרֵי בֶּן שַׁמּוּעַ בְּאַנְדְּרוֹגִינוֹס. וְחָֽבְרָה עָלַי חֲבוּרָה. וְלָמָּה. מִשּׁוּם שֶׁלֹּא לִגְלוֹעַ בּוֹ אוֹ מִשּׁוּם שֶׁאֵינוֹ כְדַיי. מַה נְפַק מִן בֵּינֵיהוֹן. הָיָה דַרְכּוֹ לְגַלֵּעַ. אִין תֵּימַר שֶׁלֹּא לְגַלֵּעַ בּוֹ. הֲרֵי גִילּוּעוֹ בְיָדוֹ. הֲוֵי לֵית טַעֲמָא דְּלֹא מִשּׁוּם שֶׁאֵינוֹ כְדַיי. מַה הָיָה לוֹ לְגַלֵּעַ בּוֹ. יוֹרֵשׁ. מֵעִיד. מִנְחָתוֹ קְרֵיבָה בְכָלִל. מְזַמְּנִין עָלָיו כְּזָכָר.
Pnei Moshe (non traduit)
ולמה. וטעמא מאי לא הניחו לו:
ובלבד במקום זכרות. אר''א דמתני' קאי דחייבין עליו סקילה כזכר ודוקא במקום זכרות וכדמסיק לקמי' טעמא:
אפילו ממקום נקיבה. דס''ל כמ''ד דחייבין עליו מב' מקומות דכתיב משכבי אשה זה אנדרוגינס שיש לו ב' משכבות:
חזר בו ריב''ל. מדרשי' דלעיל וס''ל נמי דאין חייבין אלא במקום זכרות:
מן הדין קרייא ואת זכר וגו'. כלומר דואת זכר כתיב דמשמע את זכרותו של מי שיש בו שתי משכבות לא תשכב וכדמפרש לה בבבלי להאי מ''ד וכ''פ הרמב''ם ז''ל:
ולא מצאתי דברי בן שמוע באנדרוגינס. שלא מצאתי יותר מדבריו באנדרוגינס אלא דבר זה:
וחברה עליו חבורה. שחברו עליו תלמידיו על רבי ולא הניחו לו יותר ללמוד ממנו מדין אנדרוגינס וכדאמר בבלי סוף פירקין:
משום שלא לגרוע בו. אי טעמא שלא רצו שלא יגלה רבי דבריו ואתו לפלוגי עליה ולגרוע מדברי ר''א:
או משום. שלא היה רבי כדאי בעיני תלמידי ר''א ללמוד יותר:
וקאמר מאי בינייהו. מב' הטעמים:
הי' דרכו לגלע. כמו לגלות כלומר שהיה דרכו של ר' לגלות דבריו דאם תאמר דטעמא שלא לגלות הרי גילועו בידו הרי כבר למד דבר זה ויש בידו לגלות וא''כ למה הניחו לו ללמוד אפילו דין אחד אלא ע''כ שלא היה כדאי בעיניהם מללמוד יותר מדבר א':
מה היה לו לגלע בו. מה יש עוד דינים באנדרוגינס לר''א:
ומפרש יורש. כזכר:
מעיד. בעדות כזכר:
מנחתו קריבה בכלל. כלומר כולה כליל אם כהן הוא כדין מנחת כהן דמנחת כהנת נאכלת כדאמרינן בפרק ג' דסוטה:
מזמנין עליו. ברכת המזון כזכר אבל בבבלי קאמר לא לכל אר''א אנדרוגינס כזכר כו' וכן פסק הרמב''ם ז''ל דדוקא בסקילה דגזירת הכתוב הוא כדדריש לעיל ולפיכך לענין תרומה מספקינן ליה בנקבה ואינו מאכיל בתרומה כדפרישית לעיל:
סליק פירקא בס''ד
משנה: אֵילּוּ מוּתָּרוֹת לְיִבְּמֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁקִּידֵּשׁ אֶת הָאַלְמָנָה וְיֵשׁ לוֹ אָח כֹּהֵן הֶדְיוֹט. כָּשֵׁר שֶׁנָּשָׂא חֲלָלָה וְיֵשׁ לוֹ אָח חָלָל. יִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא מַמְזֶרֶת וְיֵשׁ לוֹ אַח מַמְזֵר. מַמְזֵר שֶׁנָּשָׂא בַת יִשְׂרָאֵל וְיֵשׁ לוֹ אָח יִשְׂרָאֵל מוּתָּרוֹת לְיִבְּמֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' אילו מותרות ליבמיהן. כ''ג שקידש. דוקא קידש כדמפרש בגמ':
כשר שנשא כשירה ויש לו אח חלל. כן היא הגי' במתני' דהאי ש''ס דס''ל להאי תנא דהוזהרו כשרות לינשא לפסולין וכדדייק בגמרא אבל בנוסחת הבבלי גריס חלל שנשא כשרה ויש לו אח כשר ודייק לה התם דלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין וכרבי יוסי בר בון הכא בגמ':
מתני' כהן הדיוט שנשא את האלמנה. הה''ד לבתולה דכשמת נעשית אלמנה ואסורה לכ''ג ובגמרא פריך לה ואע''ג דתנינן להו בפ' כיצד איכא למימר אסורות לבעליהן ומותרות ליבמיהן קמ''ל דלא תנן. הרשב''א ז''ל וכתי' השני של התו' ריש פירקין:
כָּשֵׁר שֶׁנָּשָׂא כְשֵׁירָה וְיֵשׁ לוֹ אָח חָלָל מוּתֶּרֶת לְבַעַל וַאֲסוּרָה לְיָבָם. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. גֵּר וְעֶבֶד מְשׁוּחְרָר וְחָלָל מוּתָּרִין בִּכְהוּנָה. כֵּינִי מַתְנִיתָא. חָלָל שֶׁנָּשָׂא כְשֵׁירָה וְיֵשׁ לוֹ אָח כָּשֵׁר. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַב. גֵּר וְעֶבֶד מְשׁוּחְרָר וְחָלָל מוּתָּרִין בִּכְהוּנָה. מַאי טַעֲמַא. כְּשֵׁירִין הוּזְהָרוּ עַל הַפְּסוּלוֹת אֲבָל לֹא פְסוּלוֹת עַל הַכְּשֵׁירִין וְלֹא כְשֵׁירוֹת עַל הַפְּסוּלִין. וְהָא תַנֵּי לֹא יִקָּחוּ לֹא יִקָּחוּ. מְלַמֵּד שֶׁהָאִשָּׁה מוּזְהֶרֶת עַל יְדֵי הָאִישׁ. סָֽבְרִין מֵימַר בִּכְשֵׁירוֹת עַל הַפְּסוּלים. וְאֵינָן כִּפְסוּלוֹת עַל הַכְּשֵׁירִים.
Pnei Moshe (non traduit)
וה''ג סברין מימר בכשרות על הפסולין ואינן בפסולות על הכשרים. כלומר לא כשהיו סוברין לומר דהאשה מוזהרת בכשרות על הפסולין אלא דאינן כ''א בפסולות על הכשרים דכל היכא דהוא מוזהר עליה היא מוזהרת עליו אבל בכשרות על הפסולין הוא אינו מוזהר עליה. א''נ דה''ג סברין מימר בכשרים על הפסולות ובניחותא קאמר ואינן בפסולין על הכשרות ולא כדקאמר מתחלה דפסולין הוזהרו על הכשרות ועיקר:
והתני לא יקחו לא יקחו. למה לי תרי זימני לא יקחו אלא להזהיר להאשה ע''י האיש וקס''ד להזהיר כשרות שלא ינשאו לפסולין:
מ''ט. והשתא מפרש מ''ט דרבי יוסי בשם רב וקאמר דהוזהרו כו':
כשר כו'. וגרסינן הכא כיני מתניתא כשר כו' דמקיים הגירסא כדגריס במתני' כשר שנשא כשרה ויש לו אח חלל דס''ל דהוזהרו כשרות לינשא לפסולין וגרסינן עלה לא כן כו' כלומר דרבי יוסי בשם רב פליג עלה דקאמר הפסולין מותרין בכהנת דס''ל דלא הוזהרו. ואם נקיים לפי סדר הגי' דהך לא כן קושיא היא צריך לשבש הגי' דכיני מתני' דה''ג כיני מתניתין חלל שנשא כשרה כו' וכגירסת הבבלי אבל לא משמע כן מהמפרשים דכולהו מקיימי הגירסא דהך תלמודא כדגרי' במתני' ולפ''ז לא גרסינן הכא כיני מתניתין אלא מתחלה כדפרישית:
הלכה: יֵשׁ מוּתָּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן כול'. רִבִּי נִיחָא בַּר סָבָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹנָה. לָמָּה לִי נָשָׂא וָאֲפִילוּ קִידֵּשׁ. לָמָּה לִי אַלְמָנָה וָאֲפִילוּ בְּתוּלָה. וְאִילֵּין אִינּוּן. זוֹ וְצָרָה. אִית לִי חוֹרָנִין. צָרַת סוֹטָה מוּתֶּרֶת לְבַעַל וָאֲסוּרָה לְיָבָם. אָחִיו שֶׁבָּא עַל אֲחוֹת חֲלוּצָתוֹ מוּתֶּרֶת לְבַעַל וָאֲסוּרָה לְיָבָם. כָּשֵׁר שֶׁנָּשָׂא כְשֵׁירָה וְיֵשׁ לוֹ אָח חָלָל מוּתֶּרֶת לְבַעַל וַאֲסוּרָה לְיָבָם. הָדָא מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹנָה. דְּרִבִּי יוֹנָה אָמַר. לֵית כְּלָלֵיהּ דְּרִבִּי כְלָלִין.
Pnei Moshe (non traduit)
ומשני הדא מסייע כו'. דהני כללות לאו דוקא אלא תנא ושייר וכן מפרק בבבלי על הא דמדייק התם:
וכן אחיו שבא על אחות חלוצתו. דמותרת לו וכשמת אחיו אסורה לו דאחות חלוצתו היא ואסור לו לייבם. ול''ג הכא כשר כו' עד לקמן:
צרת סוטה כו' ואסורה ליבם. כדאמרינן בפ''ק טומאה כתיב בה כעריות:
ה''ג ואילין אינון אית לי חורנין. כלו' וכי אלו דוקא דמותרות לבעליהן כו' הא יש לך עוד אחרים כדמפרש ואזיל:
וה''ג זו וצרה. כלומר דקתני חדא בשביל צרתה חבירתה דקתני בסיפא כ''ג שנשא אלמנה גבי אסורות לאלו ולאלו דהתם דוקא נשא דשווי' חללה ואז אסורה נמי ליבם כהן הדיוט וכן אלמנה דוקא. ובבבלי קאמר משום בת בוקתא היינו חלל שנשא כשירה וזהו לפי גירסתו וכדפרישית במתני':
ל''ל. וכן מאי איריא אלמנה ואפילו בתולה הרי נעשית אלמנה:
גמ' רבי ניחא כו' בעי לפני רבי יונה למה לינשא. מאי איריא דקתני במתני' כהן הדיוט שנשא אלמנה ואפי' קידש נמי מותרת לבעל ואסורה ליבם:
משנה: 51a יֵשׁ מוּתָּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת לְיִבְמֵיהֶן מוּתָּרוֹת לְיִבְמֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן מוּתָּרוֹת לָאֵילּוּ וְלָאֵלּוּ וַאֲסוּרוֹת לָאֵילּוּ וְלָאֵלּוּ. אֵילּוּ מוּתָּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת לְיִבְמֵיהֶן כֹּהֵן הֶדְיוֹט שֶׁקִּידֵּשׁ אֶת הָאַלְמָנָה וְיֵשׁ לוֹ אָח כֹּהֵן גָּדוֹל כָּשֵׁר שֶׁנָּשָׂא כְשֵׁירָה וְיֵשׁ לוֹ אָח חָלָל. יִשְׂרָאֶל שֶׁנָּשָׂא יִשְׂרְאֵלִית וְיֵשׁ לוֹ אָח מַמְזֵר. מַמְזֵר שֶׁנָּשָׂא מַמְזֶרֶת וְיֵשׁ לוֹ אָח יִשְׂרָאֵל מוּתָּרוֹת לְבַעֲלֵיהֶן וַאֲסוּרוֹת לְיִבְמֵיהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' אילו מותרות ליבמיהן. כ''ג שקידש. דוקא קידש כדמפרש בגמ':
כשר שנשא כשירה ויש לו אח חלל. כן היא הגי' במתני' דהאי ש''ס דס''ל להאי תנא דהוזהרו כשרות לינשא לפסולין וכדדייק בגמרא אבל בנוסחת הבבלי גריס חלל שנשא כשרה ויש לו אח כשר ודייק לה התם דלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין וכרבי יוסי בר בון הכא בגמ':
מתני' כהן הדיוט שנשא את האלמנה. הה''ד לבתולה דכשמת נעשית אלמנה ואסורה לכ''ג ובגמרא פריך לה ואע''ג דתנינן להו בפ' כיצד איכא למימר אסורות לבעליהן ומותרות ליבמיהן קמ''ל דלא תנן. הרשב''א ז''ל וכתי' השני של התו' ריש פירקין:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source